חבצלת השרון על דניאל ט׳

1 בשנת אחת לדריוש בן אחשורוש וכו' בשנת אחת למלכו אני דניאל בינתי בספרים וכו'. הנה רז"ל ומפרשי הספר הלז אשר קדמוני הם המדברים בדבר טעות דניאל אשר מנה וטעה ואשר אורו עיניו אחרי כן להבין במראה תשובת שאלתו ואני אמרתי אסמוך אדידהו ואלכה לי אל הכתוב השלישי ומן הוא והלאה אל הרנה ואל התפלה אשר התחנן דניאל איש חמודות בשום שכל והבין בנועם מליה ומתק שפתיה כי חמודות היא למוצאי דעת וטרם נבואה אליה נחפשה דרכיה ונחקורה בהערות הראויות להעיר בה והנני בא:

1 ואתנה את פני וכו'. הנה ראוי לשום לב בחלק הראשון ראשונה אומרו לבקש תפלה כי מהראוי יאמר להתפלל או להתחנן ועוד כי יגיד דברי שאגתו ותפלתו אשר התפלל ובל יודיענו שנתן את פניו להתפלל כי מי לא ידע כי לולא שם פניו להתפלל לא התפלל וגם בשנותו את טעמו בשמותיו ית' הקדושים והנוראים כי בפסוק הראשון הזכיר שם אדנות באומרו אל ה' האלהים לבקש תפלה ובשני נאמר ואתפללה לה' בשם ההויה הגדול והנורא ובסוף הפסוק חוזר להזכיר את השם אשר החל בו ועוד כי אחרי אומרו ואתפללה לה' ואתודה אומר ואומרה אנא וכו' וראוי לדעת מה ענין אומרו אנא ה' וכו' אם היא התפלה הנזכרת באומרו ואתפללה אין בה כדי תפלה כי הלא מצער היא כי איננה רק סוף פסוק זה בלבד כי בשאחריו מתחיל הוידוי ואם חוזר אל אומרו ואתודה היה ראוי יאמר ואומרה אנא האל הגדול והנורא חטאנו עוינו וכו' כי היותו ית' שומר הברית והחסד אינו מעין וידוי בעצם ועוד כי אומרו ואומרה בוי"ו מורה כמוסף על הקודה ואומר שהוסיף לומר דבר זולת התפלה והוידוי הנזכר. ועוד כי הלא פסוק זה הוא התחלת בקשה ומחוסר גזרה כי אומרו אנא ה' שומר הברית והחסד וכו' לא תצדק גזרתו כי אם לומר על כן זכר נא בריתך וחסדך אתנו אך לא לומר חטאנו ועוינו שאינו גזרה וסוף מאמר נמשך אחר אומרו שהוא ית' שומר הברית והחסד לאוהביו ועוד איך יאמר שומר הברית והחסד לאוהביו וכו' אם הוא בא לבקש על הבלתי אוהביו ולא שמרו מצותיו כאומר חטאנו עוינו וכו' ועוד באומרו וסור ממצותיך וכו' שהלא כל זה יראה היה בכלל אומר חטאנו עוינו הרשענו ומרדנו כי הלא כל זה הוא למרוד בקום עשה ומקל וחומר יובן כי סרו מהר ממצותיו וממשפטיו הטובים וכן באומרו ולא שמענו אל עבדיך יראה קל מהקודם ודרך הוידוי הוא להתחיל בקל הקל תחלה כפסק ההלכה לאמר חטאתי ואח"כ עויתי ואח"כ פשעתי וכאשר עשה גם הוא באומר חטאנו עוינו וכו' ועוד באומרו לך ה' הצדקה וכו' מה היא הצדקה הזאת שעליה ידבר כי לא הוזכרה בכתוב וגם לא פורש מה היא בושת הפנים אשר לנו וכן באומרו כיום הזה מה יום מימים שיודע בו האמור וכן באומרו במעלם אשר מעלו בך על מה זה שב להזכיר מעלם עם היותו בכלל הודוי הנז' ועוד על מה זה שב לומר ה' לנו בשת הפנים אחר אשר נאמר למעלה וכן אומרו למלכינו שרינו ולאבותינו כי הן כל אלה היו בכלל אומרו למעלה לאיש יהודה וליושבי ירושלים ולכל ישראל וכו'. ועוד אומרו לה' אלהינו הרחמים והסליחות כי מרדנו בו כי הלא אין המרד סבת הרחמים כי אם הזכות וגם כי למעלה הזכיר חטאים ועונות ופשעים ומרדים ופה הזכיר המרדים לבד ועוד באומרו אחרי כן ולא שמענו בקול וכו' אשר נתן לפנינו ביד עבדיו הנביאים כי הלא זה הדבר הנאמר למעלה באומרו ולא שמענו אל עבדיך הנביאים ולמה זה שב להזכירו פה ועוד באומרו וכל ישראל עברו את תורתך שהוא הדבר הכפול ומכופל זה פעמים בודוי הכולל באומרו חטאנו עוינו וכו' ועוד כי כאשר ייחס התורה אליו ית' לבדו באמרה עברו את תורתך למה לא עשה כן כשהוא אומר אצל עונש לומר ותתך עלינו האלה והשבועה אשר כתובה בתורתך ולא יאמר בתורת משה עבד האלהים וגם מי לא ידע כי עבד האלהים הוא וגם מה זה היה שלא תפס לשון התורה לומר איש האלהים וכן אומרו כי חטאנו לך יראה מיותר ולא עוד אלא שלמעלה הכביד ידו בהזכיר חטאים ועונות ופשעים ומרדים ועתה הקל לומר כי חטאנו לו ועוד באמרו אחרי כן ויקם את דברו אשר דבר עלינו כי הלא זה הדבר אשר בכתוב הקודם כי אשיר דבר כתוב הוא בתורת משה ועוד כי בזה האחרון הכביד לומר בו רעה גדולה אשר לא נעשתה וכו' ועוד כי כמה וכמה גוים הכרית הוא ית' ונשמו פנותם והחריב חוצותם מאין עובר ואיה הפיכת סדום ההפוכה כמו רגע אשר הפך ה' באפו ובחמתו ואיה חמת דור המבול שנמח כל היקום וישאר אך נח ואשר אתו בתיבה לבד ואיך יאמר אשר לא נעשתה תחת כל השמים וגם שהתחיל בעם באמרו באה עלינו ויקם וכו' עלינו ועל שופטינו ויצא בירושלים באומרו כאשר נעשתה בירושלים ועוד באומרו כאשר כתוב בתורת משה את כל הרעה הזאת באה וכו' הוא חוזר ומשלש אשר כפל זה פעמים וגם אין מבין כוונת מאמריו כי בפסוקים אלו מורה כוון להזכיר כל הצרות שבאו עלינו שעל כן מן השמים אלהינו מרחם ישוב ירחמנו והנה יוצא בקטרוג באומר ולא חלינו את פני ה' וכו' וכן מה ענין אומרו ולהשכיל באמתך כי אין זה נראה מעין ודוי וגם על איזה דבר נאמר ועוד באומרו וישקד ה' על הרעה וכו' יראה חוזר ומזכיר פעם רביעית אשר הזכיר זה שלש רגלים מאשר הביא ה' עלינו ועוד כי למעלה אמר באה עלינו ותתך עלינו ויקם את אשר דבר עלינו ופה שנה לומר ויביאה עלינו ועוד אמרם ז"ל במסכת גטין וישקד ה' וכו' כי צדיק ה' וכי מפני כי צדיק ה' וכו' הקדים הרעה אלא שהקדימה לממן ונושנתם והוא בל יתקיים בהם אומרו אבוד תאבדון וראוי לשום לב מה ענין הצדוק הדין הזה באמצע התפלה ואיך יתקשר אל הקודם. ועוד דרך כלל כי בכל הכתובים האלו מראש התפלה עד הנה יראה הרואה אותם כי אין סדר נכון להם מה שלא יאתה לפה קדוש כדניאל אשר אין נבון וחכם כמוהו די רוח אלהין קדישין ביה יצא מפיו דבר זולתי מתוקן בעדי עדיים:

2 והנה הן אמת כי האיש השלם בחור מעם לעמוד לשרת בין המלך מלכו של עולם ובין העם אשר יהיה הוא לעם מול האלהים ציר נאמן לשולחיו בכל צרתם יהיה להם לפה להעתיר אליו ית' בעדו ובעד קהל ישראל הנה האיש ההוא למען יהיו אזניו ית' קשובות לקול תחנוניו אשר יתפלל בעד העם ואשר ישא בעדם רנה ותפלה שלש אלה יעשה לו להכין לפניו מסלול ודרך שתשמע תפלתו ותענה עתרתו ראשונה יסדר דברי תפלה ובקשה בדברים נאים ונאותים מתקבלים לעלות על רצון מלך מלכי המלכים והיו הדברים ההם בין עיניו לא יכשל בם ועל כל אלה לא יאמין בעצמו יהיה לאל ידו לערוך מענה לשון כאשר יאתה לאדם ילוד אשה עפר ואפר לפני מי שאמר והיה העולם אשר לגדולתו אין חקר ומה גם אם יהיה לאיש ההוא לב לדעת לפני מי הוא עומד כי אזי תסמר שערת בשרו ותחתיו ירגז בלב נמס ופיק ברכים וחלחלה בכל מתנים ורפיון ידים המגיע לכתפים וילביש צוארו רעמה והוד נחרו אימה ופניו יקבצו פארור ומורא יעלה על ראשו ועל כרעיו ועל קרבו ואף כי אנוש רמה יעצרנו הגשם מלחשוב מחשבות כי להבל דמה והוא מה לפני אלהי עולם ה' הלא לא יבצר ממנו מזמה כי אם יעמד חי לפני מלך בשר ודם לבקש על נפשו ממנו גם כי הן אדם הוא כאחד ממנו הן גור יגור ונפול תפול חתיתו ויראתו על פניו ופתע ישבר ולא ידע מה ידבר ולמה יגרע מרוח מבינתו מהראות את עצמו כאשר לפני ה' על משמרתו הוא נצב כאלו לפני מלכים יתיצב ואף גם זאת כי יתן אל לבו לאמר הלא מלאכי אלהים לא ירעו ולא ישחיתו ולא אחד בהם ימצאו לו עון אשר חטא ובהגיע תור אמרם לפניו שבח קצר הכמות קדוש קדוש קדוש הלא חרוד יחרדו חרדה גדולה עד מאד עונים באימה ואומרים ביראה וחיות הקדש לעומתם ככתוב בפרקי רבי אליעזר שעומדות באימה וביראה ברתת וזיע ומזיעת פניהם נהר די נור מושך לפניו שנאמר נהר די נור נגיד ונפיק מן קדמוהי ועונות ואומרות כל מקום שכבודו שם ברוך כבוד ה' ממקומו עכ"ל. ומה יעשה אנוש רמה חרש את חרשי אדמה כבד עון אשמה ואיך ישא פניו לשחר אל אל ולא יחרד לבבו ויתר ממקומו ורעיונוהי יבהלוניה ולא ידע מלין יענה. ומה גם כי יקום בקהל ישוע בעדו ובעד עמו כי זאת ישיב אל לבו אם בעל נפש הוא הן לו היה העם הזה מבקשים גדולה או קטנה מעם מלך אשר בארץ הוא ויבואו לראות פניו הלא יבקשו לדבר אל המלך איש כלבבו נאמן ביתו אשר יביאם בהיכל המלך ודבר ידבר הוא כי לא ישיב את פניו אך אם המליץ בינותם גם הוא כאחד מהם מעוברי רצונו הלא יקצוף המלך על קולו וחבל את העם אשר ברגלו כי יאמר מי בקש זאת מיד האיש הרע בעיני רמוס חצרי והוא בן בליעל מדבר אלי ובכן עתה אפוא אנה אני בא עז כנמר להיות מלאך מליץ בין המלך מלכו של עולם ובין העם כי כמה לי עונות וחטאים ועל כל פשעיהם אשר יחדל לספור כי אין מספר יבאיש ויחפר יטמן בעפר ואמור יאמר מי אנכי כי אתהדר לפני מלך מלכי המלכים למצוא חסד לפניו ולא טוב אני בעיניו ואיך ישא פני יהיו לרצון אמרי פי להשיב חמה וישוב ירחמם ומי יתן ולא אהיה גרמא בנזקם שבעתים אל חיקם:

3 והנה הן אמת כי האיש אשר נגע אלהים בלבו משלוחי בני ישראל יהיו עיניו ולבו אל הדברים האלה אשר הן כלם קודחי אש מאזרי זיקות אימתה ופחד בכל לבו ובכל נפשו כי אז יכנע ותרדנה עיניו דמעה על החטאים ועל העונות ועל הפשעים אשר חטא על הנפש ברוח נשברה בהרהורי תשובה וחרטת משובה בלב נשבר ונדכה כנגוע מוכה אומר בלבו אוי לי כי נדמיתי כי לא בינת אדם לי להבין את אשר לפני ולפני מי אני עומד ואיך עצרתי כח ונותרה בי נשמה תולעת ולא איש להשמיע במרום קולי נוכח פני ה' ולמי אני חטאתי כי אם לאלהי עולם ה' ומי יתפלל לו תחלה כי אבא אחריו ומלאתי את יד קהל עדתי אשר עלי יסמוכו ובכן תדברנה שפתיו רנה ותפלה באימה ביראה ורתת וחלחלה ובכן בו יבחר ה' ובו ישים כל מעיניו תהיינה אזניו קשובות לקול תחנוניו. קנצי למלין כי האיש אשר אלה לו בהראות פני אלהים להעתיר אליו וישמעהו יעמוד מרעיד ואימתו יבעתהו מהכין לבו ודבר דבר דבור על אפניו גם כי יסדר סדרי תפלה בתחלה על כן את הדבר הזה יעשה כי טרם יענה יחלה פני אל ויחנהו יבינהו מה שיאמר יורהו מה שידבר ויתן לו מענה לשון בל יכשל בלשונו לדבר דבר שלא כרצונו ובגלל הדבר הזה סדרו קדמונינו ביום הזכרון בקשת אוחילה לאל וכו' אשאלה ממנו מענה לשון והן זאת היתה עם לבב אנשי כנסת הגדולה אשר למדונו להועיל להקדים בכל תפלה ותפלה פסוק ה' שפתי תפתח וכו' לבקש מאתו ית' טרם נדבר יפתח שפתינו במענה לשון וסדור דברים נאים ומתקבלים לפני אלהים עוזנו וזאת היא האחת מהשלשה דברים אמורים אשר יעשה אותם האדם השם פניו להתפלל לפניו ית' בעד קהל עדת ישראל. והשנית להקנות בעצמו הכנעה יתירה מבית ומחוץ:

4 שלישית להתפלל ולהודות תחלה על עצמו ולחלות פני אל יכפר בעד הנוגע אליו ואחרי כן יערוך תפלה ותחנה בעד קהל עדתו אשר עליו יסמוכו כי יקשט עצמו ואחרי כן יקשט את אחרים כדבר שנאמר וכפר בעדו ואחרי כן ובעד כל קהל ישראל כסדר ודוי כהן גדול ביום הסליחה להתודות ראשונה על עצמו ואחרי כן על אחיו הכהנים ואחר כן על קהל ישראל וכדבר דניאל בסוף התפלה באומרו ועוד אני מדבר ומתפלל ומתודה חטאתי וחטאת עמי. ובכן נבא אל ביאור הכתובים ואומרה כי האיש חמודות הלז ראה והתקין מעמד שלשת הדברים האלה אחד לאחד ובראשון החל באומרו ואתנה את פני אל ה' אלהים לבקש תפלה כי היא הראשונה כי אליו ית' נשא את נפשו יבקש לו סדר תפלה ומענה לשון כי לא על עצמו יסמוך ומה מתוק מדבש הזכירו שם האדנות בשאלתו זאת כשם הנכבד הנזכר בפסוק ה' שפתי תפתח וכו' המיוחד אל הבקשה הזאת בראשי תפלותינו על פי אנשי כנסת הגדולה והוא כי השם ההוא הנה הוא פתח ומבוא אל קבלת התפלות וגם הוא יתייחס אל פי ה' כנודע ליודעי חן על כן המלך דוד אליו ייחס בפסוק ההוא פתחון פיו ושפתיו ומענה לשון להגיד תהלתו ית' וממנו למדו אנשי כנסת הגדולה לקבעו פתח שער תפלותינו ולמה שהאיש דניאל כל רז לא אנס ליה פתח דבריו האיר במאור הגדול הזה ויאמר ואתנה את פני אל ה' וכו' לומר הנה שמתי פני אל שם האדנות הקדוש הזה לבקש תפלה כי אליו פי קראתי בגלל הדבר הזה יבקש לי תפלה ומענה לשון כי אליו יתייחס וזה הזכירו שם אדנות פה אך אמנה מציאות התפלה מפלשת ועולה עד למעלה עד השם הנכבד והנורא הוא שם ההויה וזה אומרו ואתפללה לה' בשם הגדול האמור ואמר תפלה ותחנונים יען כי הן סדר תקון תפלה להיות תחנונים אחריה כנודע ועל השנית היא ההכנעה היתירה אמר בצום ושק ואפר אשר בהם הוראת הכנעה פנימית וחיצונית וילמדנו דעת איכה נעבוו את ה' ואיכה יכנע לבבנו הערל והוא כי אם יחטא איש למלך ב"ו וישוב אליו ירחמהו יבא לראות פניו בהוראת הכנעה גדולה עד מאד יכוף כאגמון ראשו ושק ואפר יציע ויבא עד לפני שער המלך וירבה אליו תחנונים וידבר אליו רכות ואז המלך וכל העומדים לפניו אשר עיני בשר למו ולמראה עיניהם ישפוטו יאמרו אמור ראו נא כי מרה נפש האיש הזה ויתעצב אל לבו ואולי לא כן לבו ובקרבו ישים ארבו ושואל מפני היראה בהוראת הכנעה חיצונית כי האדם יראה לעינים אך אם לה' יחטא איש אשר הוא יראה ללבב מה יסכון לו שק יתפור עלי גלדו אם און ועמל בקרבו אך ראשונה בהכנעות הפנימיות יתחיל ובחיצוניות יכלה. והנה מיני ההכנעה אשר יעשה אותם האדם כאשר אז יכנע על חטאתו אשר חטא על הנפש הנה הנם זה לפנים מזה א' לשום אפר מקלה במקום הנחת תפילין והן זאת הוראת הכנעה לעיני כל רואיו. לפנים הימנה אשר לא תהיה כזאת נראית לעינים היא ללבוש שק במתניו על בשרו מבית כדרך כל לובשי שק על רוב פשעיהם כאשר עשה יהורם בן אחאב מלך ישראל. לפנים הימנה הלא היא לענות נפש כי יענה בצום נפשו אשר היא הכנעה פנימית מנפש ועד בשר כי יחלק חושים ואברים וישב אנוש עד דכא והיא ההכנעה האמתית ומה גם עם טוב הכוונה הראויה אשר לא נעדרה מהאיש דניאל ויורנו ויאמר לנו כי ביותר פנימית האל הוא הצום ואחרי כן במה שחוצה לה הוא השק על בשרו ואחרי כן ביותר נגלה מכלם הוא האפר וזהו אומרו בצום ושק ואפרי כי בפנימי הוא הגדול החל ובקטן כלה על פי הדרגתן:

1 ועל השלישית והיא להתודות ולכפר תחלה בעדו טרם יבקש על הזולת אמר ואתפללה ואתודה ואומרה וכו' לומר כי ראשונה התפלל והתודה על עצמו ואחרי כן נוסף על זה ואומרה וכו' הבקשה הכוללת על כל ישראל אשר עליה נתעוררתי וזה החילו אנא ה' וכו' כאשר יבא בס"ד ולהיות כי אומרו ואתפללה לה' הוא ספור אשר התפלל ועיקר התפלה הוא עד השם המיוחד על כן אמר ואתפללה לה' אך עתה שחוזר ומתחיל על דבר צרת כל קהל עדת ישראל שב להתחיל בשם האדנות לומר אנא אדני להתחיל בשם זה ומשם יעלה כנודע:

2 והנה רז"ל בקשו לתת טעם על בלתי הזכירו הגבור כי אם הגדול והנורא ואמרו שאמר גוים מרקדים בהיכלו איה גבורותיו שדעתם אצלי שלא היה אז משתמש במדת גבורתו על שונאינו בעונותינו ויתכן כי מבלי אין זכות לישראל להפך מדת רוגז וגבורה לרחמים כדרך צדיקים שמהפכים מדת הדין לרחמים כד''א ויזכור אלהים את נח על כן הס כי לא להזכיר מדת גבורתו ית' הגדולה כי חפץ חסד הוא בתפלה הזאת ולא להזכיר מדת רוגז. ונבא אל הכוונה בהמשך הכתובים והוא כי כאשר הבין בספרים מספר השנים אשר היה דבר ה' למלאת ע' שנה היה עם לבבו כי מלאו הימים ההם ולא נפקדו ועל כן שם פניו לבקש תפלה יעלו על רצון אלהינו מרחם ולא ישכחם. והנה אין ספק כי בדבר הזה יראה דניאל כאשם למה חשב כזאת על אבינו שבשמים שומר הברית והחסד כי באו ימי גאולתם ולא גאלם כי הלא אין שכחה לפני כסא כבודו ית' ההוא אמר ולא יעשה על כן שמר פתחי פיהו ופיו פתח בחכמה וריש מלין אמר טוב טעם אל הסתיר פנים ממנו כי ידינו שפכו את הדם הזה כי עונותינו האריכו קצנו והוא כי אין הוא ית' עושה חסד ושומר הבטחתו אל המרבים לפשוע וזהו אומרו אנא ה' שומר הברית והחסד כלו' ידעתי ה' ידעתי כי אלהינו מרחם שומר הברית והחסד הוא אך לא נהרהר אחריו ית' חלילה אשר לא שמר הבטחתו אלינו כי הלא אם הוא שומר הברית והחסד הוא לאוהביו ולשומרי מצותיו:

1 אך אנחנו חטאנו עוינו הרשענו ומרדנו בימים שעברו ואף גם עתה אחר שלקינו גם כי לא נגדיל אשמה לפשוע ולמרוד לא יבצר ממנו בהווה סור ממצותיך וממשפטיך וזהו וסור לשון הווה וזהו סמיכות אומרו חטאנו וכו' אצל הקודם:

2 או יאמר להגדיל האשם אשר אשמים אנחנו כי יש ויש כמה וכמה מרבים לפשוע אך עודם מחזיקים במצות מעשיות כאשר תבאנה לידיהם גם שתהיה מצות אנשים מלומדה אך המסיר עצמו גם מזה עליו אין להוסיף כי על זה נאמר כאשר כתבנו במקומו ואם את משפטי תגעל נפשכם לבלתי עשות את כל מצותי וכו' כי זה יורה כי גדל מרדם מאד מאד וזהו וסור ממצותיך וכו':

1 וגם כי על כל זה יאמר אומר כי לא יזנח ה' כי הלא יצר לב האדם רע ואין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות ולא על זה ישיב אחור ימינו על כן אמר ולא שמענו וכו' לומר הנה התנצלות זה היה אם בשובו ית' אחר העוותנו לשוב להתרות בנו פעמים שלש נשוב בנים שובבים וישוב ירחמנו ושלא יחשיב מרדותנו כי אם למכשול ושגגה כאילו בבלי דעת ושטות ופתיות חטאנו כאומר שובה ישראל וכו' כי כשלת וכו' ולדבר על לבנו כאב את בן ירצה בדברים טובים דברים נחומים והתראות ויעודי צרות המתרגשות לבא בעונינו כי אם חטאנו בעבור בנו שטות היינו שבים להשכיל להטיב אך אם עוד אנחנו מחזיקים בטומאתנו ונותנים כתף סוררת לבלתי שמוע בקול מלאכי ה' עבדיו הנביאים אשר ישלח לנו השכם ושלוח לשוב עדיו ולא אחת ולא שתים כי אם יום יום השכם ושלוח ולא שוה לנו אז אין ספק כי זה קשה מן הראשונות וזהו אומרו ולא שמענו אל עבדיך הנביאים וכו' ולא תקל אשמתנו לאמר כי לא ידענו כי דבר ה' היה בפיהם אמת ולא בדו מלבם לא סרנו מדבריהם כאומר כמה פעמים שקר אתה אומר בשם ה' כי לא כן הדבר כי הלא זה היה אם גם לנביאי מלבם וה' לא שלחם לא הטינו אוזן אך ונהפוך הוא כי מה שלא שמענו הוא אל עבדיך הנביאים נביאי האמת והצדק אשר דברו בשמך דברי נבואתם בלי מורא ופחד המתאמצים בהיות האמת אתם האומרים נבואתם למלכינו שרינו ואבותינו ובפרסום לכל עם הארץ ולא יבושו ולא יפחדו על לא טובה השמועה אשר ישמיעו לגדולים וכן רבים אך היינו שומעים לנביאי השקר אשר לא עבדיך המה ולא דברו בשמך לפי האמת והיה ניכר מבלתי השמיעם כבואתם בחוזק לב למלכינו שרינו וכו' רק כמתחבאים מהתראות להכריז לפני מלכים ושרים וכל עם הארץ כי אם לפני כתות עם אשר יפתום כנודע מענינם וזהו אומרו לעבדיך וכו' כי מכלל לאו אתה שומע כי שמענו את אשר לא היו עבדיך כאמור נמצא בזה כי אשמתנו גדלה עד לשמים ואנחנו הסבונו אשר לא משכת חסדך אתנו ובכל זה היה דניאל כמתנצל לאמר אל נא ה' תשת עלי חטאת על אשר הואלתי לערוך שועה כאשר דמיתי מלאו הימים ואנחנו לא נושענו כי לא עלתה על לבי העברה העביר בריתך וחסדך מעמנו אך אשר עם לבבי כי עונותינו הטו אלה וחטאתינו מנעו הטוב ממנו:

1 ולא זו בלבד כי אם על הכל אנו חייבים להודות לך על אשר לא כליתנו על רוב פשעינו ונחשבה לך צדקה באופן כי אשר היה אפשר להעלות על לב כי היה חלילה בושת כלפי מעלה אשר לא הקים את דברו הטוב במלאת הימים נהפוך הוא כי בשת הפנים הלא לנו הוא כי עונותינו האריכו קצנו אך כלפי מעלה אדרבה צדקה עשה עמנו וזהו אומרו לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים:

2 או יאמר לך ה' וכו' לומר הנה נא ערכתי משפט צדקך כי אמונה עניתני ואל תאמר נא אלהינו אם כן אפוא על מה בטחת ונשאך לבך להתפלל בעד העם הזה על כן אמר לך ה' הצדקה וכו' ה' לנו בשת הפנים וכו' לה' אלהינו וכו' ולא שמענו וכו' לומר כי בשפתי ספרתי כי צדק משפטיך על כי עונותינו רבו למעלה ראש אך תחת זאת לא אתיאש מן הרחמים כי הרבה פתחים למקום ועל משמרתי אעמודה לבקש תפלה על הגאולה כיד ה' הגדולה כי לך ה' הצדקה וכו' והוא כי אין ספק כי לו היה מלך גדול ממלכי הארץ המושל ממשל רב מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו ובקרב עמים רבים הסריס אל משמעתו ישנו עם אחד אהוב וחביב לפני המלך כבבת עינו וינטלם וינשאם ויטעם בעיר ממלכתו קרובים אליו והם בהיכלי מלך והמה כמרעיתם וישבעו שמני עשתו ויבעטו במלך וימרדו בו והמה חלושי כח וחלושי צבא לעמוד לעומת מלכם כי כביכורה בתאנה בראשיתה באפו יבלעם כשאול חיים ואין מידו מציל ולא זו בלבד יבערו ויכסלו כי אם יראו איש משתגע תולעת ולא איש חסר לב נבער מדעת נחשב כבהמה פתיות ובל ידע מה וכמו נגיד יקרבוהו ויציבוהו עליהם נצב מלך ולא דעת ולא תבונה לאמר מה יושיענו זה נבזה וחדל אישים ואיכה יעמוד לפני המלך הגדול אשר מרדנו בו והמלך הגדול בחמלתו עליהם ובראותו כי לא מחכמו עשו העד העיד בהם ישובו עדיו פן יראו ברע אשר יקראם ולא שבו ויהי היום וישלח בם משלחת מלאכי רעים ויהרגו במשמניהם וירמסו בתיהם שדותיהם וכרמיהם אך עוד יד חמלתו נטויה לבלתי השחות הכל וישאיר מהם פלטה גם כי לא אבה סלוח להם להשיב שבותם לתת משכנו בתוכם כאשר בתחלה עם היות כי מלך חסד הוא מב' טעמים א' כי יאמר הן אמת כי צדקה תחשב לי בשובי את שבותם אחרי העותם ויעשו כפשע הזה אך לעומת זה גם כי אשא חטאתם לא אקרבם אלי פן תהיה לי לחרפת ולבושת פנים כי אוי לה לאותה בושה כי אותי עזבו מלך על כל הארץ וימירו את כבודי בבער מאיש ואיך אשא פני את אישים פועלי און להביא אותם אלי שנית כי יאמר הלא גדול עונם מנשוא ובמה יכופר להם מלבד שעם בושת הפנים אשר למלך ואם יאספם אליו כמשפט הראשון הנה אין ספק כי תחשב לו לצדקה אשר עליה אין להוסיף כי יעבור על פשעם הגדול אך לא יבצר ממנו בושת הפנים כי יאיר פנים לממירים כבודו על בלתי מועיל והלא זה בדבר בדמותו בצלמו היה לנו עם בני ישראל עם אלהינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל העמים ויתן משכנו בתוכנו בירושלים עירו ובעטנו בו ונמר את כבודו באלילים אלמים אשר לא ירעו וגם הטיב אין אותם והעד העיד בנו ביד עבדיו הנביאים ולא שבנו עדיו עד שפך כאש חמתו ובחמלתו השאיר לנו שארים בארץ הגולה אשר הגלה נ"נ ובבא דניאל לבקש תפלה לפניו ית' ישיב שבות אהלי יעקב ראה והנה לא יעדרו דבר משני טעמי המשל אשר עליהם ימנע המלך מהשיב את נדחו כאמור כי הלא גדול עין ישראל מנשוא כי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות נשברים ולא שתו לב אל התראות נביאי האמת והצדק. שנית כי גם כי צדקה תחשב לו ית' כי ישיבם אליו ויהיה נושא עון ועובר על פשע הלא יתייחס לבושת פנים חלילה כלפי מעלה יבחר עוד באשר עזבוהו בתבנית שור אוכל עשב על כן בא איש חמודות הלז במתק שפתיו לתקן את הכל ועל הא' אמר לך ה' הצדקה וכו' לומר גם כי למלך בשר ודם אשר יקרנו כה תשיגנו צדקה בהשיב את נדחו ולעומתו בושת הפנים אתה ה' לא כן כי אם מהשתים א' היא אשר לך אלהינו לבד והיא הצדקה אך בושת הפנים הלא לנו היא תחת אשר עזבנוך ולא לך ה' חלילה וזה לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים באופן כי הסבה המקרבת לקרבנו עמך היא והמרחקת אותנו איננה והראיה המוחשת שכן הוא הלא היא כיום הזה לאיש יהודה וכו' והוא כאשר הפליגו רז"ל מהקבץ עמים יחדיו בצאת חנניה וחבריו מאור כשדים כי כלם נתקבצו על ישראל ומפניהם לא חשכו רוק באמור אליהם הלא תבושו ולא תכלמו כי עזבתם אלוה כזה ובכל יום ויום היה זה הולך וחזק מאד כי אחרי כן נ"נ נכתב לכל עממיא אמיא ולישניא דבר גבורות ה' וגם דריוש אשר בימיו התפלל דניאל את התפלה הזאת השמיע תהלות ה' לכל רבים עמים ומזה היו היה בושת פנים לכל ישראל בכל מקום שהם תחת אשר עזבוהו כי יראו כי גדול שמו ית' בגוים ערלי לב וערלי בשר ותכסם בושה על רוע מעלליהם ושובם מאחרי ה' וזהו אומרו כיום הזה כי בימים ההמה אין ספק יבושו מאלים אשר חמדו בראותם הכירוהו מכעיסיו והם שכחוהו ולא עוד כי אם גם ירוקו בפניהם תחת אשר עזבוהו ואף גם על שתיהם אפשר יחזור אומרו כיום הזה על הצדקה לו ית' ועל אשר לנו בושת הפנים כי מכלל הגזימם גדולתו ית' וביישם את עוזביו הלא יוכר כי צדקה עשה עמנו וחסדי ה' כי לא תמנו כי הלא משמרים הבלי שוא עובדי פסל תעב יתעבונו על אשר נבחר בתעלוליהם ונעזוב את אלהי עולם ה' ובעיניהם יפלא גודל עוננו זה ומה גם עתה לפני קונה שמים וארץ הוא אלהינו על כל הטובה אשר עשה עמנו ובכן נגד עינינו יעלה ויראה כי צדקה עשה עמנו בשום לנו שארית בארץ וגם בשת הפנים רב עמנו בימים ההם כאמור ולא זה בלבד אל יושבי בבל הרואים הדברים הנוראים האמורים כי אם גם הרחוקים בכל מקום אשר הדחתם כי שמעו שמעך בכל המקומות והם יבושו מזבחותם:

1 ואם אולי יאמר איך כי גם כי כל המון ישראל תכסם בושה לא ישתוו כלם בבחינתם כי המה עם הארץ יבושו תחת אשר עזבוך אך אנשי המעלה אשר השתררו וגם השתרר במלכות ירושלים כמלכים ושרים ואבות המשפחות הלא יהא עיקר בושת פניהם על היותם נבזים ושפלים בגוים אשר נפוצו שמה תחת היותם גדולים ושרים על כן אמר לא כן הוא כי אם גם המה יבושו בושת על אשר חטאו לך וזהו אשר חזר ואמר ה' לנו בשת הפנים למלכינו שרינו ואבותינו אבות המשפחות לא על אבדן שררותיהס רק על כי חטאנו לך כי בושת פניהם בגוים אשר נפוצו שמה לא על היותם נבזים ושפלים כי אם תחת אשר לא עבדוך הנה בדבר הזה העלה ארוכת הטעם הראשון:

1 ועל הב' הלא הוא כי לא יאבה ה' סלוח על חטאה גדולה מאד כי הלא מרדו בו כאמור והמרד הוא העולה על כל עון ופשע וחטאה ובכן לא ינקה ה' וגם שלא שבו עדיו אחרי שובו להתרות בנו ביד עבדיו הנביאים על זה בא ויאמר לה' אלהינו הרחמים והסליחות כי מרדנו בו ולא שמענו אל עבדיך וכו' לומר כי הלא במה יודע אפוא כי לך ה' הרחמים והסליחות העצמיים ואין לזרים אתך ברחמיך הרבים אם לא כי מרדנו בו:

1 וגם שלא שמענו וכו' אל אשר נתן לפנינו ביד עבדיו הנביאים הם התראותיו ית' כאמור כי על החטאים ועל העונות הקלים לא יבחנו רחמיו וסליחותיו יתברך העצומים והרבים ועל אומרו לה' אלהינו הזכיר רחמים וסליחות כי הרחמים יתיחסו אל ה' כד"א וישוב אל ה' וירחמהו והסליחות אל היותו אלהינו כד"א ואל אלהינו כי ירבה לסלוח. ויתכן רמז פה אשר בארנו שם במקומו בכתוב הנזכר וישוב אל ה' וכו' כי הנה בו כפל ענין במלות שונות והם אצלנו ב' קושיות ועוד כי הלא גדר רחמים הנה יראה הוא תוספת טובה על סליחת העון ואם כן איך ילך הלוך וחסור כי אחרי אומרו וירחמהו יוסיף ויאמר כי ירבה לסלוח אך לבא אל באורו נשים פנינו אל מאמר רשב"ל במסכת יומא וזה לשונו גדולה תשובה שזדונות נעשו לו כשגגות שנאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך והא עון מזיד הוא וקרי ליה מכשול איני והאמר ר"ל גדולה תשובה שזדונות נעשו לו כזכיות דכתיב ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם חיו יחיה ומשני כאן מאהבה כאן מיראה ע"כ. ואין ספק כי ההערות הראויות להעיר בו רבות הנה אמנם באשר לא הובא פה כי אם על אשר ממנו נקח להבין במקרא אשר אנו בו נקצר ונזכירה שנים שלשה דברים אשר לא יבצר מלפול לב אדם עליהן ותשובת קוצר ידינו בקצור נמרץ גם כי הארכנו במקומו. ראשונה באומרו נעשו לו כשגגות שנאמר שובה וכו' כי כשלת ומסיק גמרא כי על השב מיראה ידבר והלא כמו זר נחשב יצונו הנביא נשוב מיראה והלא טוב לנו יצו עלינו נשוב מאהבה ואף כי גם מרז"ל בפרק ההוא באמרם גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד הלא יראה כי גדר גדול כזה ומה גם כמבואר אצלנו במקומו לא ישיגנו אשר לא ישוב מאהבה ושם נלמד מהכתוב הזה באומרו עד ה' אלהיך וגם כי על פי הדברים האלה שאומר כי כשלת הוא שהנביא דבר שובה ישראל וכו' ובזה יחשב לך כמכשול העון אם כן אפוא ראוי יאמר כי תכשל בעונך אך אומרו כשלת יורה על פועל קל העבר ולא שיקל אחרי כן. ועוד באומרו זדונות נעשו לו כזכיות כי הוא פלאי ומאין ולאין יושם חשך לאור ומר למתוק ומה גם לאשר בידינו מרז"ל כי מכל מצות אשר לא תעשינה יבראון מלאכים רעים לעושיהם וכל מצות עשה אשר יעשה אותם האדם יקנה בם מלאכים מליצים ובכן תצלנה אזנים משמוע יתהפכו מלאכי חבלה למשרתי עליון בשובו ויתן טהור מטמא כי יהפך העון לזכות וגם הפסוק שהביא לא יגיד דבר זה כי אם שעל משפט וצדקה אשר עשה עליהם חיו יחיה:

2 אך ראשונה נרים מכשול הקושי הזה האחרון והנלוה אליו באחרית פי המאמר ובו נבא אל הקודם מלמטה למעלה והוא כי הנה ידוע נדע כי א' ממצות עשה היא התשובה וגדולה היא אלינו עד מאד אמנם גם כי חפץ ה' יחל לשוב האדם בראותו החלו יסורין לבא עליו גם כי הוא מיראה פן יוסיף הוא ית' להכותו על אלה כד"א והיה כי יבואו אליך הברכה והקללה ושבת וכו' וכן פרשת וילך ואמרת הלא על כי אין אלהי בקרבי וכו' אין ספק כי לא זו הדרך בחר לו יה כי אם חפץ בו לבא ממנו לשוב מאהבה כמפרוזדור לטרקלין והלא זה דברו ית' אחניי אומרו ושבת וכו' גמר אומר ומל ה' אלהיך את לבבך וכו' לאהבה וכו' כי הוא גמר התשובה הראויה לפניו ית' ובזה הוא מקיים מצות עשה כתקנה וקונה לו פרקליט אחד ככל מצות עשה אשר יעשה אותם האדם כי היא גם היא מצות עשה הגדולה שבגדולות באופן כי אשר נמצא אתו עון אשר חטא ויקיים בו מצות עשה לשוב מאהבה לא לבד ימחה עונו וקטיגורו אשר עשה בו כי אם גם על ידו יעשה מצות עשה וקנה לו פרקליט אחד נמצא העון נעשה לו זכות וההיקש בזה אם רבו עונותיו וישוב אל ה' מכל אחת מהנה כי כך היא דרכה של תשובה כי לא יבצר ממנו מצות עשה אחת על כל אחד מעונותיו והמצא תמצא בידו מערכה של זכיות וסניגורים מול מערכה של זדונות וקטיגורים ההיו אתו וזה כאשר תהיה מצות תשובתו הרמתה כתקנה מאהבה מסותרת אך אשר היא מפני היראה גם כי יחליש כח זדונותיו עוד טומאתו בו בצד מה ותהיינה עונותיו כשגגות כי הוא שוגג בהן לעומת העשה אשר לא קיים כתקנו וילמד היות כח במצות עשה של תשובה לטהר טנוף העון ולהחליפו מעון לזכות מפסוק ובשוב רשע וכו' והוא כי ראה והנה אומרו עליהם היא מלה מיותרת וראוי יאמר ועשה משפט וצדקה חיו יחיה ועוד מי לא ידע כי השב מרשעתו אשר ידענו מספר התורה שתקובל תשובתו כי אם אחרי שובו יעשה משפט וצדקה שחיו יתיה ועוד כי מקרא מלא דבר הכתוב ואתה תשוב ושמעת וכו' ישיש ה' עליך לטוב כאשר שש על אבותיך ומה גם כמבואר אצלנו במקומו שעל אבות העולם אמר שישוש ובכן מה הדבר הגדול הנביא דבר באומרו ובשוב וכו' שהשב מרשעו ועושה מצות מעשיות שעליהם חיו יחיה ולא עוד אלא משפט וצדקה אשר המה כללו יפי המצות והן הן ב' כותרות ישראל אשר שם יתפארו ולעומתם יעטרנו הוא ית' את החסד ואת הרחמים כנודע מרז"ל ועל ידם תהיה גאולתנו ופדיון נפשנו כד"א ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה ובהם שבח הוא ית' שני גדולי עולם אברהם ודוד על כן גזר אומר רשב"ל כי לא עליהם האמור הכתוב חוזר לבד אל משפט וצדקה הנאמרים שם כי אם גם אל רשעתו האמורה בכתוב כי בשוב רשע מרשעתו וגם עשה משפט וצדקה על מעמד שלשתן חיו יחיה וכי תאמר בלבבך אוי מי יחיה ברשעתו אמור מעתה אין זה כי אם זאת הרשעה תהפך לזכות ובא הכתוב להקיש ולומר כי למצוה מעשית תחשב לו רשעתו בשובו ממנה בעשותו משפט וצדקה ותחת שלש אלה חיו יחיה הנה באה אלינו תשובת דברי המאמר האחרונים ומה שמץ דבר מהקודם ובכן עלה נעלה אל הראשונים עד תכונת ישוב אשר הערנו בם ונבא אליהן כאשר נזכירה דברי רז במסכת תענית באמרם שישראל שאלו שלא כהוגן באמרם ונדעה נרדפה וכו' ויבא כגשם לנו וכו' ואמר הקב"ה בתי את שואלת דברים שפעמים מתבקש ופעמים אינו מתבקש אני אהיה לך וכו' שנאמר אהיה כטל לישראל וכו' הנה הודו כי דברי הנביא באומרו שובה ישראל וכו' קחו עמכם דברים וכו' אהיה כטל וכו' הם דבריו ית' כמשיב על דברי הנביא ההוא בעצמו אשר דבר למעלה בשם ישראל האומרים ונדעה נרדפה וכו' ויבא כגשם וכו'. ובכן נבא אל הענין והוא כי המה אמרו לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו ונדעה נרדפה וכו'. והנה תשובתם זאת אשר אמרו לשוב אל ה' לא מאהבה היתה כי אם על אשר טרף ויכם ועתה בשובם ישלח דברו וירפאם וממכותם יחבשם כאומר כי הוא טרף וירפאנו וכו' ובתשובתם זו שאלו מה' יבא כגשם להם ועל זה הנביא דבר עשה זאת אפוא ויתן לך האלהים גם אשר לא שאלת והוא שובה ישראל באופן יהיה עד ה' אלהיך היא תשובה מאהבה המגעת עד כסא הכבוד כי באשר עשית עד כה אשר שבת מיראה כאומר לכו ונשובה וכו' כי הוא טרף וירפאנו וכו' לא הפכת עונות לזיריות כי אם לשגגות וזהו כי כשלת בעונך כי עד כה ששבת מיראה לבד כשלת בעונך ותעשהו מכשול אך שוב נא עד ה' אלהיך שהוא מאהבה תשובה מגעת עד כסא הכבוד ויהפך עונך לזכות וזהו כי המה אמרו נשובה אל ה' כלו' קרוב אליו ולא עד ה' שהוא כ"ה אך הנביא דבר עד ה' שהוא עד כ"ה ולא כאשר עשו המה עד כה שהיתה אליו ולא עדיו ובגלל הדבר הזה אמר בשם ה' אהיה כטל לישראל וענין ההגעה עד כ"ה מבואר אצלנו בדרך ישרה שיבור לו האדם ארוכה וכשרה אך אין זה מקום שאמרו להאריך בו ואם יאמר איש אם כן אפוא גם היותם כזכיות בשובו מאהבה נלמוד מהכתוב הזה לא כן ידבר כי לא היה נמצא למד מפה כי אם שבשובו מאהבה יעדיף על השב מיראה. ועדיין היה מקום לומר יהיה יתרונו שגם שגגות לא יחשבו לו כי אם ימחו בהחלט אך לא שתתהפכנה זדונות לזכיות לכן הביא לנו פסוק ובשוב וכו' כאמור ובדבר הזה נחו שקטו כל הערות האמורות והיו נכונים דברי המאמר למוצאי דעת גם כי פסוק ושבת עד ה' אלהיך יראה מעין שובה ישראל עד ה' אלהיך ושם יראה כי על התשובה מיראה ידבר מאו' אחרי כן ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה וכו' בכל לבבך ובכל נפשך הנה אפשר כי גם באומרו ושבת עד ה' הוא מאהבה ואינו מוסיף אחרי כן כי אם שגם זרעם יאהבוהו או שמוסיף בעצמם אהבת נפש על אהבת לבב כאומרו ומל וכו' בכל לבבך ובכל נפשך שהוא אפילו הוא נוטל את נפשך או כנרמז למעלה כי מאומרו ושבת וכו' כוון הכתוב אל גמר הדבר והוא שובו אחרי כן מאהבה ואמר ושבת עד ה' מאהבה וזה קו לקו ראשונה ושמעת בקולו ועדיין לא תעשה המצות בפועל רק שמיעה לבד כי עדיין לא תעשה מאהבה ואחרי כן ומל ה' אלהיך וכו' לאהבה ואז ואתה תשוב ושמעת ועשית היא שמיעה ועשיה ואז יגמר אומר עד ה' אלהיך למעלה ובדרך הזה יבא על נכון אומרו ומל ה' וכו' וגם אומרו ואתה תשוב אחר אומרו ושבת כאשר בארנו יפה במקומו:

3 עוד אפשר לזה באשר נשים לב אל דברי האומר גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר שובה ישראל וכו' ולא למד מן התורה באומרו ושבת עד ה' או מולא שבתם עדי וכו' או מנחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'. אך הוא כי כל תשובה שאינה מן השפה ולחוץ כי אם גלויה לפניו ית' שהיא באמת גם שתהיה מיראה יקרא שב עדיו ית' כענין ולא שבתם עדי שבספר עמוס שהוא מיראה על אשר ייסרם כאומרו הכיתי אתכם וכו' ולא שבתם עדי וכענין ושבת עד ה' שאומר אחרי כן ומל וכו' לאהבה וגם מאומרו ושמעת בקולו אחר אומרו ושבת עד ה' אלהיך מורה שטרם ישמע בקולו בעצם שב עדיו נקרא ובכן הרגיש בפסוק שובה ישראל שאם אומרו עד ה' אלהיך הוא ככל השאר מה הוסיף על דברי התורה ועוד שנותו את טעמו כי למעלה אמר לכו ונשובה אל ה' ואחרי כן אמר עד ה' ועוד אומרו כי כשלת ולא אמר כי תכשל שמורה ששובו עד ה' הוא גדר גדול מהמספיק לעשות מזדון שוגג ומכשול ועוד כי איך יצוה הנביא ישובו מיראה בדרך עצה כי הנאמר בתורה הוא הגדת העתיד שעל ידי בוא הברכה והקללה ישובו מיראה אחר כך ומל ה' וכו' אך בזה לא כן הוא כי אם דרך עצה ואם בא ליעצם כי למזער לא יבצר מהם שוב מיראה הלא ראוי יזהירם אחרי כן יעלו ממנה אל הגדולה הימנה כדברי התורה שאחריה אמר ומל ה' וכו' וגם היעודים העצומים הבאים אחרי כן לא יאותו אל השב מיראה על כל אלה גזר אומר שאמרו שובה ישראל עד ה' אלהיך אין פירושו שלא תהיה מן השפה ולחוץ כי אם שמגעת עד כסא הכבוד את ה' אלהינו ואין זה כי אם מאהבה בלי ספק:

4 העולה מזה הוא מסקנת הגמרא כי אשר תשובתו מיראה נעשים לו זדונות כשגגות והשב מאהבה נעשים לו כזכיות. ובכן נשוב אל הכתוב אשר היינו בו הלא הוא וישוב אל ה' וירחמהו ונשיב על אשר הערנו בו והוא כי הנה אין ספק כי השב אל ה' מאשר חטא על הנפש יען עלות על לבו גדולת שמו ית' הגדול והנורא וישוב מפני פחד ה' ומהדר גאונו ההוא יקרא שב מיראה אך כי ישוב כי יעלה על רוחו כי ה' הוא אלהינו ביחוד אוהב את עמו ישראל ואנחנו עמו ואיך ישא פניו נגדו אשר חטא לו הלא זה יתייחס שב מאהבה ועל שני אלה אמר על הא' השב מיראה מפאת גדולת שמו ית' וישוב אל ה' והוא מפאת גדולת שמו הגדול ואז וירחמהו שהוא מציאות רחמים ויהיה עד הפוך הזדונות לשגגות אך אם ישוב אל אלהינו כלומר מצד היותו אלהינו ואנחנו עמו אשר אהב שהוא מאהבה אז תרבה הסליחה יותר וזהו כי ירבה לסלוח שיעביר אשמותינו וזכיות יחליף שהוא שיעשו זדונות כזכיות כמדובר. וזה יתכן ירמוז גם פה באומרו לה' אלהינו הרחמים והסליחות כי לה' כלו' לשב למען גדולת שמו כי נורא הוא ינתן לו מאתו רחמים וירחמהו אך עדיין לא יטהר בעצם כי אם יחשבו לשגגות אך אם ישוב מצד היותו אלהינו אז תהיינה לו סליחות רבות שהוא כי ירבה לסלוח להעשות זדונות כזכיות ויצדק אומר סליחות לשון רבים ולא סליחה גם כי תצדק על רוב פשעים ללמדנו דעת כי שתים הנה הסליחות ולא אחד והוא אשר תכפל להעביר זדונות ולהציב תחתיהם זכיות:

1 וכל ישראל וכו' ויקם ה' וכו'. אמר הנה נא ה' עד הנה היו הדברים אשר התחננתי תשוב אפך ותנחמנו על בושת פנינו ועל רוב רחמיך ושליחותיך כי עתה שבנו ובושנו כי לנו בשת הפנים כי חטאנו לך והיו דברי אלה בבלתי שים פני אל כל הרעה הבאה עלינו ועוד אני מדבר בתפלה יגדל נא כח רחמיך עלינו כי הן לו הונח כי איש לא נעדר מכל ישראל אשר לא חטא לך שים כה בכף שניה כל הרעה הבאה עלינו כי רבה היא וזהו אומרו וכל ישראל עברו את תורתך וסור וכו' ומרבה האת גם את תורה שבעל פה הלא נוכח אלה שפכת כאש חמתך ותתך עלינו האלה והשבועה וכו' וגם כי רבו פשעינו נגדך ועונותינו רבו למעלה ראש ראה ה' והביטה כי כל הדברים הרעים אשר כתבת עלינו בתורתך זה פעמים הלא המה בספר ויקרא ובמשנה התורה לא חסרת דבר אשר לא הבאת עלינו כי הלא נתכת עלינו האלה וכו' ויקם ה' כו' כי שני כתובים אלה הבאים כאחד המה כללו ב' המוסרים הנזכרים כאשר יבא:

2 והוא באשר נשים לב אל הפרש שבין ב' המוסרים הנזכרים והנה הנם. ראשונה כי השניים היו באלה ובשבועה כמפורש שמה מה שאין כן בראשונים. שנית כי השניים נאמרו מפי משה כאלו הוא המדבר ומתרה בם מעצמו בל יעברו את פי ה' באומרו אם לא תשמע וכו' יככה ה' וכו' יתן ה' וכו' יולך ה' אותך וכו' גם כי אשר שם ה' בפיו דבר אך הראשונים הם דברי פי ה' המדבר בעדו נוכח עמו ישראל כדובר בם ואו' ואם לא תשמעו לי והפקדתי עליכם וכו' והשמותי וכו' ויספתי והריקותי וכו'. שלישית כי הראשונים הם קשים ורעים מאד מהשניים כפי' רבז"י ז"ל שם על שנותו את טעמו כי בראשונים נאמר שמיכם כברזל וארצכם כנחושה ובמשנה תורה החליף השיטה שמיך אשר על ראשך נחשת והארץ אשר תחתיך ברזל ובכיוצא בהבדלים אלו אשר ביניהם האמורים כי קלים היו מוסרי' שניים מהראשונים ובכו בבואו לאמר כי שניהם כאחד רעים באו עלינו הזכירם אחד לאחד וכל אחד נזכר בסימניו והחל בקל הקל תחלה הוא המוסר אשר במשנה התורה למען יהיה הולך וחזק בזכרון צרותינו בהתחננו וישם את אשר בספר ויקרא אחרונים גם כי המה יושבים ראשונה בכתוב על כבדו מאד וזהו אשר בקטן החל באומרו ותתך עלינו האלה והשבועה וכו' כי בכתוב הלזה נאמרים באמת שלשת הבחינות אשר למוסר האחרון שבמשנה תורה הא' היותו באלה ובשבועה באומרו ותתך עלינו האלה והשבועה והשני הוא כי משה ידבר כמוכיח אל עוברי רצונו יתברך הזכיר באומרו אשר כתובה בתורת משה עבד האלהים כי חטאנו לך ולא ייחס התורה לבעלה האמיתי לאמר אשר כתובה בתורתך. אך ירמוז אשר היו דברי משה המדבר בעד האלהים באשר הוא עבד האלהים ובמארה הוא מארר את אשר יחטא לו יתברך וזהו הזכירו פה את משה ואשר הוא עבד האלהים וגם אומרו כי חטאנו לו כי היה משה מעניש את אשר יחטא לו יח'. והבחינה השלישית והיא אשר לא כבדה יד ה' באלה כאשר בראשוני' שבספר ויקרא רמוזה באשר לא הפליג להגזים הרעה ליחשה. אל רעה גדולה כאשר עשה בהזכירו אשר בספר ויקרא רק שהתיך עלינו את אשר כתוב וגם בלשון התכה באומרו ותתך עלינו אפשר רמז כי התיכה ודכאה לבל תהי קשה או להביאה טיפין טיפין מעט מעט כאשר יעשה מהדבר המהותך הנשפך כמים והיא הוראת חמלתו ית' נוסף על קלות המוסר:

1 ועל המוסר אשר הוא ראשון בתורה אמר ויקם ה' את דברו אשר דבר וכו' להביא עלינו רעה גדולה ומה מתקו בו זכרון התהפכות שלשת הבחינות אשר בו נגד אשר במשנה התורה אחד לאחד על הא' אשר לא היה באלה ובשבועה כי אם דבר ה' לבד אמר ויקם ה' את דברו ועל הב' אשר לא היו דברי משה בעד ה' כי אם פיו ית' המדבר אליהם אמר אשר דבר ועל הג' הוא היות רע ומר מהמוסר שבמשנה תורה אמר להביא עלינו רעה גדולה. וראיתי אחרי כתבי בספר נחמד הובא מקרוב נקרא מעיני הישועה חילוף הדברים יבאר הפסוק הא' ותתך וכו' על המוסר אשר בספר ויקרא ופסוק ויקם ה' על אשר במשנה תורה וראיתי ואשמח כי כוונתי לדעתו כי דבר ידברו שני הכתובי' על שני המוסרים אך על סדר הזכרתם פה על משמרתי אנכי נצב כי מתקו לי דברי הכתובים בדרך הזה עוד. ואחר העלותו זכרון שני המוסרים אמר אשר לא נעשתה וכו' לומר ידעתי ה' ידעתי כי הלא נגד דברי אלה יש ויש תשובה נצחת הלא היא כי מה נצטדק להטהר מאשמותינו על כל הרעה הבאה עלינו כי הלא לא כחטאינו עשית לנו ולא כעונותינו גמלת עלינו כי אם ככה היית עושה לנו כלינו באפך ולא היה שריד לשונאי ישראל אך חסדי ה' כי לא תמנו ובנן תאמר נא ה' כי עדיין לא הטהרנו ברוע גזר דיננו כי לא נמחקו כל שטרי חובותינו בתתך לנו שארית בארץ אך לעומת זה זכר נא אלהינו גם את כל אשר נעשה בירושלים עיר קדשך כי הן אמת כי אשר בא על עצמנו ועל בשרנו אין די בער אשמותינו ממנו אך אשר חסר לנו ממדת פורענות הראויה לבא עלינו הלא הרקת אותה בציון ובירושלים והוא אמרם ז"ל על פסוק כלה ה' וכו' כי לולא כלה ה' חמתו שפך חרון אפו באשר הצית אש בציון ובירושלים ובית מקדשו היו כלים שונאי ישראל על רוב פשעיהם ובכן זמר משורר על אשר באו גוים בנחלת ה' כאומרם ז"ל על מזמור לאסף אלהים באו גוים וכו' על כי פדה ה' את יעקב ולא כלם כי נתן ארצו תחתם ואם כן אפוא אין ספק כי היה הוא ית' מעלה עלינו כאילו כל אשר נעשה בירושלים בעצים ובאבנים נעשה בעצמנו ובשרנו להתם חטאות ולכלות פשעים והרי אנו כאילו קבלנו כל סאת פורענות הראויה לבא עלינו ולפני ה' נטהרנו מכל אשמותינו והלא זה דבר דניאל באומר אשר לא נעשתה תחת כל השמים ככל אשר נעשתה בירושלים לומר גם כי על כל הבא עלינו לא הושלם חוקנו אל תביט אל אשר נעשה בנו לבד בלתי אם אל גויתנו ואדמתנו גם היא כי זכר נא גם את אשר נעשתה בירושלים אשר יוכללו בה ציון ובית המקדש כי גם בכל צרתם נרחץ ונטהר מעונותינו וראה והביטה כי רב הוא כי לא נעשתה תחת כל השמים ככל אשר נעשתה בירושלים. ויתכן יהיה שיעור הכתוב מראשיתו אל כוונה זו לומר ויקם ה' את דברו אשר דבר עלינו וכו' להביא עלינו רעה גדולה ומעלה כאילו הקים עלינו ועל שופטינו ממש הרעה הגדולה אשר דבר להביא עלינו באשר לא נעשתה וכו' כאשר נעשתה בירושלים כי גם יחשב עלינו כאמור:

2 או יאמר גם כי החרבת גוים נשמו פנותם לא תתייחס כל צרותם אל צרת ירושלים באשר היא עיר אלהינו הר קדשו כדבר שנאמר מה אעידך מה אדמה לך וכו' הבת ירושלים:

1 כאשר כתוב וכו' וישקד ה' וכו' אחר אומרו זה כמה טעמים לשבח יעשה למענם הוא ית' ישוב ירחמנו כי הלא לנו בושת הפנים על אשר נואלנו ואשר חטאנו. שנית על כי לה' אלהינו הרחמים והסליחות. שלישית כי נגד עונינו יהיו נגד ה' כל הרעות הכתובות בספרי התורה כי עלינו היו כלנה הרגיש על עצמו כי הלא על פי הדברים האלה יצא עתק מפיו כי השופט כל הארץ לא יעשה משפט חלילה ומה גם בעולה על רוחו כי שלמו ימי גלותנו שבעים שנה הנועדים ועל כל הטעמים האלה לא הקים את דברו הטוב לגאלנו כאשר הקים להביא עלינו רעה גדולה כאשר דבר ושחת דבריו הנעימים בפתח דבריו כי שם ייחס העכוב אל אשמותינו כמפורש למעלה ועתה אמר כי אם רבו פשעינו הלא קבלנו ענשנו על כן בא ויאמר כאשר כתוב בתורת משה וכו' לומר לא אכחד כי על כל אלה אלהי משפט ה' ואמונה עיננו כי הכה אותנו ולא חלנו לשוב מעונינו כי גם כי לנו בושת הפנים על כי חטאנו וגם ענשנו בא אלינו עדיין לא הטהרנו בעצם לשוב מעונינו והוא שיקרה כי תהיינה לאיש צרות רבות ורעות אשר תיסרנו יה כדי רשעתו במספר ולא ישוה לו לכלא הפשע ולהתם חטאות באין מבין כי עונותיו הטו אלה וחטאתיו ולקבלם למחילת חטא ולסליחת עון ולשוב מהן מהיום ההוא ומעלה ולא ישנה באולתו והן הנה דברי דניאל כי כדבר הזה קרה לדור זו לפניו כי גם כי בושו בושת בצד מה מאנו לשוב מעונם מתוך רעתם וזהו כאשר כתוב וכו' ולא חלינו וכו' לשוב מעונינו:

2 ובאור הכתובים והתכתם הוא כי למה שיצר לב האדם רע כאשר בתוכחות על עון ייסרנו יה יאמר בלבו כי מקרה הוא היה לו ולא ה' פעל ועשה על רוע מעלליו אכן לא תגדל אשמתו על מחשבתו הרעה הזאת כאשר תחלנה לבא עליו צר ומצוקה אמנם כאשר ימצאוהו רבות רעות וצרות והנם באות ככל הכתוב בספר התורה כסדרן והלכתן אזי אם עודנו מחזיק בטומאתו ואומר בלבו כי מקרה הוא קרה לו הלא רעתו רבה ואין קץ לעונו כי מי פתי יסור לבבו לבלתי הבין כי ממכון שבתו השגיח הוא ית' להקים את דברו אשר דבר על רוע מעלליו כי תראינה עיניו כי לא נפל דבר א' מכל דברו כאשר דבר והנה המצא תמצא כי כאשר ישתרר עליו גם השתרר יצר סמוך יפתה וגם יוכל כי גם כי החי יתן אל לבו השגחתו ית' בבא עלינו צרה וצוקה ככל הכתוב בתורה צוה לנו משה לא יתננו יצרו לשוב מעונו או יסיר מלבו מחשבה טובה מלשים לב לחשוב מחשבות צדק משפטיו ית' מאשר תבואנה כסדרן ויצטרך עזר אלהי לבל יוכל לו יצרו הרע ובכן אנשי לבב זאת יעשו ויחיו ישחרו אל אל ואל שדי יתחננו יכין לבם בל יעכב בידם רוע יצרם משוב מעונם או מתת אל לבם להבין ולהשכיל באמתתם משפטיו ודיניו ית' בראותם יסוריהם אשר הן הם הכתובים בתורה ולא יעדרו דבר למען הכין לו דרך תשובה כי אזי במבוקשו מלפניו יהי אלהיו עמו ויעל בתשובתו הרמתה תשובה שלמה עד ה' אלהיו כי בא לטהר מסייעין אותו ואשר לא שת לבו לשאול בעת רעתו מאל אביו ויעזרהו יהיה נאשם וזהו אומרו כאשר כתוב וכו' לומר הלא אשמים אנחנו על עצמנו כי ראינו כי כאשר כתוב בתורת משה וכו' בא עלינו כלומר בדמותו בצלמו ולא יחטיא שהיה ראוי נשוב עדיו כאמור אין זה כי אם חרב מוסר ה' על רוע מעללינו כי ככל היוצא מפיו עשה ולא לבד לא שבנו מעוננו כי אם גם דעה חסרנו שלא חלינו את פני ה' אלהינו כי במה שהוא אלהינו יעזרנו לשוב מעוננו וגם להשכיל באמתך להתחזק תמיד בתשובתנו לבל נשוב לכסלה כי הוא יעמוד לנו להשכיל באמתת משפטיו בל נמוט משוב עדיו ית' כאשר יאות ובכן אנחנו באשמה גדולה כי יצרנו הטענו ויוכל ועדיין לא שבנו מעותנו. או יאמר באשר נשים לב על מלת את יתירה באומרו את כל הרעה אך ירבה האת כל חולי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה והכוונה לומר הן שתים הנה קוראותינו אשר עליהן היה עלינו לתקן עותתנו ולשוב מעוננו א' כי אשר באו עלינו הנה הנם הכתובים בתורה כסדרן והלכתן המורה על השגחתו ית' שנית כי גדלה הרעה במאד מאד כי באו עלינו צרות רבות ורעות הכתוב ואשר לא כתוב כי מגודל הצרות היה ראוי נרגיש ונכנע לשוב מעוננו או לפחות ממציאות הצרות וסדרן היה לנו להשכיל באמיתת השגחתן להיות לנו מעיר לשוב ולא שוה לנו וגם שמעצמנו לא זכינו לכך. הלא נאשם שלא חלינו פני אלהינו יהי עמנו להרגיש מכותינו לשוב מעוננו אז למזער להשכיל באמתו ית' להכין לבבנו אליו לשוב וזהו אומרו כאשר כתוב בתורת משה שהוא מציאות הצרות וסדרן וגם את כל הרעה שהוא רבוי הצרות שמרבה גם אשר לא כתוב ועל הכל חסר לנו בינה והשכל מעצמנו וגם לא חלינו את פני ה' אלהינו יהי עמנו להרגיש רבוי צרותינו לשוב מעוננו או לתת לב אל בואנה כאשר כתוב בתורת משה להשכיל באמתך:

1 והנה עדיין אפשר יאמר איש להקל אשמתנו כי הלא לא באה רעתנו אלינו כאשר כתוב בתורת משה ועל כן לא נתננו אל לבנו לשוב מעוננו בהשכיל באמתך והוא כי ראינו באה רעתנו אלינו בטרם קץ מנין ונושנתם בארץ אשר נשלם בימי צדקיה וקדמה זה כמה שניכ מימות יכניה מלך יהודה באופן לא היה כאשר כתוב בספר תורת משה אך אמנה לא למען זאת תקח אשמתנו כי גם זה מעם ה' צבאות יצאה כי אלהים חשבה לטובה ולמחיה שלח הוא ית' גלות יכניה מירושלים מאז כמאמרם ז"ל כי על כן לא נתקיים בהם כי אבוד תאבדון ונשאר לנו שארית בארץ ואדרבה בגלל הדבר הזה תגדל אשמתנו כי היינו כפויי טובתו זאת ולא שמענו בקולו וזהו אומרו וישקד ה' על הרעה לומר אל נא יתייחס לשנוי מאמרו חלילה כי אשר שקד ה' על הרעה ויביאה עלינו כי אשר מהרה לבא לא במקרה היה לנו כי אם שקד ומהר ה' ויביאה עלינו וגם לא נאמר כי שנה יעודו חלילה להרע לנו כי הלא זה עשה על כי צדיק ה' וצדקה תחשב לו ית' כאשר כתבנו משם רז"ל במסכת גיטין ואדרבה אשמים אנחנו כי על כל זה לא נמשכנו אחריו ית' וזהו אומרו ולא שמענו בקולו ואמר על כל מעשיו אשר עשה לומר כי זו גדולה היא העולה על כל מעשיו המיוחדים אל שם הרחמים הנז' אשר עשה עמנו מכל הטובות כי בזה החיינו וקיימנו לשום לנו שארית בארץ שלא נאבד חלילה ועל כל זה ולא שמענו בקולו:

2 והנה בדרך הזה יתקשר פסוק זה עם הקודם ויותכו מאמריו על פי מה שאמרו רז"ל על אומרו כי צדיק ה' כאמור. עוד יתכן יאמר וישקד ה' וכו' להגיד התנכרותנו אליו ית' כי הנה לפי גודל הרעה הבאה עלינו הוא פלאי אשר נותרה בנו נשמה ולא כלתנו הרעה ומתנו טרם הגמר לבא אמנם שם הרחמים עמד לנו ככתוב אצלנו בביאור מגלת קינות בס"ד כי שיתף הוא ית' מדת הרחמים עם מדת הדין וגברה יד הרחמים לתת בנו כח אמיץ לסבלם עד כלות החצים ואנחנו לא כלינו וזהו אומרו וישקוד ה' הוא שם הרחמים מהר לבא על מדת הרעה להיות השם הנז' המביא אותה וזהו ויביאה באופן באה כל הרעה עלינו ולא כלתנו וזהו ויביאה עלינו שלא כלינו בה כי אם באה עלינו כי קיימים היינו והן זאת היתה לנו מאתו על כי צדיק ה' כי עשה כן למען צדקו ולא למעננו ואנחנו קשינו עורף ולא שמענו בקולו וזהו אומרו כי צדיק ה' וכו' ולא שמענו בקולו ולפיכך אנחנו חייבים ואשמים לפניו ית' כי אמת עשה ואנחנו הרשענו ואין לנו משען ומשענה כי אם חסד אל יעשה למען שמו כי כן דרכו לעשות חסד כאשר יבא בכתובים הבאים בס"ד:

1 ועתה ה' אלהינו וכו' הנה אומרו חטאנו רשענו בסוף פסוק זה הלא יראה תפל מבלי מלח וראיתי אומר שחוזר אל אומרו אל ארץ מצרים כי אז חטאנו רשענו ולא נמנע מלהוציאנו אך לשי זה מהראוי יאמר חטאו והרשיעו והנראה יאמר גם כי לא טובים אנחנו לפניך כמדובר הלא אתה ה' החלות לעשות טובה עמנו למען שמך מימי קדם ואף גם עתה לא עזבת חסדך עם היותנו אז ועתה עוברי רצונך ועוזבי תורתך לכן גם בעת ובעונה הזאת אל נא תעזוב מדת חסדך אותנו מלהטיב לנו גם כי לא שבנו אליך לעשות רצונך ולשוב עדיך והוא באשר נשים לב אל כל היד החזקה הכתובה בספר התורה ובכל כתבו הקדש על יציאת מצרים פעמים רבות כי מי לא ידע כי לא יקשה לפניו ית' להפליא לעשות אותות ומופתים בשמים ובארץ ונקל בעיני ה' עד מאד ובכן למה זה תתייחס יציאת מצרים לחוזק יד וכח גדול כי הן פרעה וכל מצרים כאין נגדו ולא עוד אלא שאמרו רז"ל קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף כי הלא יראה מר ממות ייחסו קושי אל קריעת ים סוף:

2 אך הנה בבאורנו לבראשית רבה כתבנו כי יען כי אלהי משפט ה' על כן כאשר אוהביו אשר יחפוץ להצילם הרבו לפשוע ומדת הדין מקטרגת עליהם וה' חפץ למען צדקו להושיעם אזי צריך כביכול חוזק יד לעומת מנגדם שיפליג אומץ וחוזק הפלגת רחמיו לרחה ביד ימין חסדו והנה בצאת ישראל ממצרים ארז"ל כי הוציאם גוי מקרב גוי הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי ע"ז וכו' ועל כן היה כח אמיץ ביד המערכה לעכבם וגם שרו של מצרים צועק ואומר משוא פנים יש בדבר הללו עובדי ע"ז וכו' ובכן לשדד שר ומערכת הבאים להחזיק מחמת טענה כף שנוה בהכרעת רחמים גדולים ליד חזקה תתייחס ועל זה אמרו קשים כקריעת ים סוף כי אז היה עיקר קטרוג שרו של מצרים וכמעט שהיו ישראל כרגע אם ליאבד או להגאל כמאמרם ז"ל על פסוק ויסע מלאך האלהים וכו' וכן יקרה למזונותיו של אדם כי גם שקצבם הוא ית' מראש השנה לראש השנה אנו מקפחים מזונותינו במעשינו כמשז"ל מעולם לא ראינו ארי סבל או צבי קייץ ושועל חנוני ומתפרנסים שלא בצער אלא אני הוא שקפחתי את מזונותי על כן יצטרך הקב"ה לשדד המזל לזונו ולפרנסו כאשר בקריעת ים סוף וזהו קשים מזונותיו וכו' לומר מה שקשים מזונותיו לפני הקב"ה לא מפאת הזן כי אם כאשר בקריעת ים סוף שהיה להעדר זכות במקבל וכן באשר אמרו וקשה לזווגם כקריעת ים סוף הוא כאשר כתבנו במקומו כי גם שמ' יום קודם יצירת הולד נגזר למעלה בת פלוני לפלוני אחרי אשר יגדלו הנערים בת פלוני ופלוני וזה בחר הטוב ושכנגדו בחר ברע אין זווגם עולה יפה ואין ברכה בזוגות הבלתי מקבילות על כן יפרידם ה' והוא אחרת יקח לו והיא תהיה לאיש זר עד הוא ית' יסבב סבוביו עד יזדווגו לרוב הימים ויש יזווגם ית' טרם יתפרדו זה מזה והנה אין ספק כי אשר יזווגם ה' טרם הפרדם וגם אשר ישיבם ע"י סבוביהם אחרי היותם לאחרים לא ימצא אחד מני אלף אשר יחדו יהיו תמים איש ואשתו במעשיהם מטוב עד רע למה שחפשים המה בבחירתם ומי ישוה מדת כל אחד ואחד בל יעדיף זה על זה או יחסרי ממנו ובכן קשה לזווגם כי ינגד סרח העודף מזה על זה טוב ברע או רע בטוב והוא ית' מכריע המנגדים כאשר עשה בקריעת ים סוף ועל כן אמרו קשה לזווגם כקריעת ים סוף והנה גם כי לא יבצר ממנו דרך אחרת בזה כענין הבדל מזל כל אחד מהם בפני עצמו אשר יהיו נגדיים ועל כן קשה לזווגם או דרכים כיוצא באלו אמנם פשר הדבר האמור לפנינו כי על פיו יבואו כמה מאמרי רז"ל ומקראות אין מספר על מכונם כמבואר אצלנו איש על מקומו ונשוב אל המכוון:

3 הנה על פי הדברים האלה מצאנו ראינו כי כל היד החזקה הכתובה על יציאת מצרים ודומה לה הנה יהיה על העדר זכות ונגוד מעשים אשר לא תעשינה ואשמו:

4 ובזה נבא אל ביאור הכתוב באומרו ועתה ה' אלהינו וכו' לומר עתה יהי נא חסדך להטיב אלינו כי הלא אתה הוא אשר הוצאת את עמך כלומר במה שהיה עמך לבד גם כי היה גוי מקרב גוי והוצאתם מארץ מצרים אשר מערכתה מחייבת בל יצא משם עבד חפשי מאדוניו ותוציאם ביד חזקה כי הכרעת ותשדד שרם ומזלם ביד חזקה אשר אין זה כי אם רוע מעשים אשר היו לעמך בימים ההם כי על כן הוצרך יד חזקה כאמור ורמז נגוד מזל ושר הארץ באומרו מארץ מצרים ואשר לא טובים היינו באומרו ביד חזקה ואל נא תאמר אלהינו כי בימים ההמה ובעת ההיא לא שמת פניך אל העדר זכותם כל אשר עדן לא היה להם תורה ומצות כיום הזה כי הלא גם בזמן הזה לא עזבת חסדך עמנו ותעש לך שם כיום הזה עם היות שחטאנו רשענו והוא כי על ידי ראות כל עמי הארץ את אשר הטיב ה' עם חנניה וחבריו אשר הוציאם מאור כשדים ואת דניאל מגוב האריות ואשר נשאו ויעלו ישראל במעלות בעיני הגוים ושרי המדינות היו מתכבדים להתחתן בם כמבואר בספר עזרא תחת היותם עבדי עבדים כמה דאת אמר עבדים משלו בנו כי כל עממיא אמיא ולישניא הכירו וידעו גודלו ית' ויהי שמעו בכל הארץ גם בעיני הגוים אשר לא ידעו את ה' ובגלל הדבר הזה היו מנשאים את היהודים כי בדבר הזה אשר עשה לו שם היטב הטיב עמנו וזה היה בזמן שעדיין לא הטהרנו וזהו אומרו ותעש לך שם כיום הזה עם היות שאנחנו חטאנו רשענו ובכן זה יהיה לי לפתחון פה ופתח תקוה כי כאשר עשית למען צדקך בשנים קדמוניות ובזמן הזה ולא פנית על רוע מעללינו כן גם עתה ככל צדקותיך ישב נא אפך וכו' כאשר יתבאר בסייעתא דשמיא:

1 ה' ככל צדקותיך וכו' ועתה שמע וכו' הטה אלהי וכו'. הנה ראוי לשום לב אל החילו בפסוק זה לבקש על ירושלים ובפסוק השני על בית המקדש ובכתוב הג' עלינו ועל העיר כי מלבד אשר יקשה בעינינו לשאול על העיר זה פעמים גם יקשה ממנו כי לא זו הדרך ולא זה הסדר כי אם החביב חביב קודם וראשונה ראוי יזכיר בית המקדש ואחרי כן את ירושלים ויתר על זה יש ויש בכתובים האלה הערות ודקדוקים אין מספר אך המשכיל יבין יתיישבו יחד כלם בדרך אשר נדרוך בבאורם בעזרו ית'. והוא באשר נקדים ראשונה אשר הורונו רז"ל במקומות רבים כי גם שמפני חטאינו נשתלחה יד בבית קדשנו ותפארתנו לא זזה שכינה מכותל מערבי ועל כן לא שלטו בו האויבים ועודנו קיים כאשר כתוב באיכה רבתי שארבעת כתלי בית המקדש נתחלקו בגורל לארבעה שרים גדולים ויפול גורל כותל מערבי לשר הערביים והג' האחרים הרסו חלקם והוא לא שלח יד בחלקו וישלח המלך אחריו ויאמר לו מדוע ככה עשית ויען למען יראו וידעו דורות הבאים כבוד הבית הזה אשר החרבת וייטב הדבר בעיני המלך ולא צוה להרסה ועל השר תחת אשר עבר מצותו צוה להשליך מראש הכותל ההוא וימות על קללת רבן יוחנן בן זכאי אשר קללו על אשר לא טוב דבר על ישראל לפני המלך ככתוב שם:

2 ועוד שנית כי כל שאר כללות ירושלים גם כי נסתלקה שכינה ממנה מיום גלות הארץ ואפו וחמתו ית' היתה נתכת עליה כאשר יראה מבקשתו זאת באומרו ישב נא אפך וחמתך מעירך ירושלים אך אמנה עודנה בקדושתה כנודע:

3 עוד שלישית כי אין ספק כי לו הונח ישוב הוא ית' לרצות ארצו החרבה והשוממה בחטאינו ובעונות אבותינו ימשך כי גם יחמול על עמו אשר הסבו כל ימי השמה וישוב חרון אפו מהם בצד מה כדבר שנאמר רצית ה' ארצך שבת וכו' ויקנא הי' לארצו ויחמול על עמו:

4 ובכן נבא אל הביאור ואומרה כי האיש דניאל בחכמתו לא יבצר ממנו מזמה להעתיר לרצות קו לקו ככותי המחזר בפתחי שערים בעיר והוא כי אמר בלבו הנה תחת שלש תחתי ארגז לבקש תפלה ותחנונים על המקדש ועל ירושלים כלה ועל ישראל והנה אשר הסבו צרת עצמם וירושלים והמקדש בני ישראל המה על החטאים ועל העונות ועל הפשעים שחטאו ושעוו ושפשעו ועל כן איך אערב אל לבי לערוך ראש דברי שאגתי ובקשתי על עם בני ישראל ואיך אלי יטה חסד הוא ית' להיות אזניו קשובות אל הרנה ואל התפלה ועונותיהם הטו אלה והן המה היו מבדילים ומה גם כי עוד ידו ית' נטויה על עיר קדשו ולא שב אפו ממנה בעונותיהם ועודם תלואים במשובתם ולא שבו עדיו ית' ואיך ישא ה' פניו אליהם ויחנם אחרי זאת התקלה היוצאת מתחת ידיהם על כן התחכם אז יותר לבקש תחלה על העיר ועל המקדש אשר לא יאשמו כי לא חטאו לו ואחרי כן יהיה פתחון פה לבקש על ישראל כאשר הקדמנו כי בשוב חמתו ית' מארצו ומנחלתו גם יחמול על עמו ואף גם אחרי כן לא יערב אל לבו להתפלל בעדם כי בצרפו אליהם קדושת העיר כאשר יבא בס"ד. וכאשר נשאו לבו לשפוך שיחה על המקום ולהניח את ישראל אחרונים שב וראה כי גם שהחביב חביב הראוי להיות קודם משניהם הוא בית המקדש המקודש מירושלים אמר בלבו הנה אין ספוק צרכיהם שוה כי הלא ירושלים עדן לא שב אפו ממנה ודברי שאגתי עליה הלא תהיה להשיב אפו וחמתו מירושלים עיר קדשו אך שאלתי ובקשתי על בית המקדש לא להשיב חמה היא כי הלא לא לבד שב אפו ממנו אחרי הסגיר אותו ביד עריצי גוים כי אם גם עתה עוד שכינתו בו כאשר כתבנו מרז"ל כי לא זזה שכינה מכותל מערבי ומה גם אז בבית הראשון שארז"ל שלא השליט הוא ית' יד הגוים בו כי אם ממרוס שלח בו אש וירדנו אך התפלה הראויה לבקש עליו הנה היא ישכן שמו ית' שם בלי הסתר פנים ולא כאשר בימי החורבן אשר הוא שם אך בהסתר ועל כן אשר חשב למשפט הנה הוא לבקש תפלה תחלה על סילוק היזק ורעה אשר יצדק זה בירושלים להשיב אפו ית' ממנה ואחרי כן כאשר יחדו יהיו תמים ירושלים ובית המקדש בסילוק היזק אזי יבקש על הבאת תועלת אשר היא שאלתו ובקשתו על בית המקדש כאשר. כתבנו ואחרי כן על שלום העיר גם היא בהבאת תועלת כי אז יצדק בזה הסדר הנאות להתחיל בבית המקדש תחלה אחר השואתם בספוק צרכיהם ובכן החל להעתיר אליו ית' להשיב חמה מירושלים עירו ויאמר ה' ככל צדקותיך ישב נא אפך וכו' ופיו פתח בחכמה לאמר יעשה למען צדקו כי אמר כעת לא עת לתלות בזכות עצמו עד החלו ראשונה בצדקת ה' כי כן דרך הצדיקים להקטין עצמם ולבלתי בטוח בעצם בזכותם וגם לא החל בזכות ישראל כי הלא עדיין לא הטהרו ממשובתם ואפו וחמתו עודנה עומדת על העיר למענם ואשר יתרצה הוא ית' להשיב אפו ממנה הלא לא יהיה כי אם באמור לפניו כי העיר לא חטאה ואשר היתה לחרפה לא למענה כי אם בחטאינו ובעונות אבותינו ואיך יתלה בזכות ישראל על כן אמר ה' ככל צדקותיך אשר דרכך לעשות צדקה אל הבלתי ראוים ככל הכתוב בפסוקים הקודמים עשה זאת אפוא גם עתה וישב נא אפך וחמתך מעירך ירושלים ואל נא ה' תאמר כי לא אהבת אותה כי אם אחרי היותה עיר גדולה וקדושה לאלהים בטוב מעשה עמך ונכון היה הבית אשר נקרא שמו עליו בזכות ישראל מה שאין כן עתה אשר חטאו לך כי הלא הן אתה ה' ידעת כי היא הר קדשך כלו' כי מאז היה הר היה קדוש לפניך כי על כן בחר בו ה' כנודע כי הוא שער השמים והמקום עד לא יבנה בו בית המקדש היה נורא מאד כדבר יעקב אבינו עליו השלום באמרו מה נורא המקום הזה ועל כן הקריבו שם אדם ונח ואברהם ויצחק נעקד שם וזה דבר דניאל למה ה' תגעל מרעת יושבי בו במקום אשר מאז היה הר היה קדוש לפניך טרם יבנה בו בית וישב אדם שם וזהו הר קדשך. או יאמר הלא גם עתה אשר נשמו פנותיה נחרבו חוצותיה ותהיה להר לא נתחללה קדושתה לפניך ולמה ה' תעשה כדבר הזה לבלתי שוב אפך ממנה וזהו אומרו הר קדשך וראה נא ה' כי בחטאינו ובעונות אבותינו ירושלים ועמך לחרפה וכו' ולא למענה ולבלתי הכביד על ישראל על פי דרכו באומרו כי המה הסבו חרפת ירושלים ראה והתקין בשני דברים. אחד כי לדור ראשון אשר חלף ועבר נתן העונות אשר כבר שתו ולעו מנת כוסם ולדורו נתן החטאים לומר כי קלים היו כעת אשמות ישראל וכן היה כנודע. שנית כי גם חלף חטאת הדור הזה הנה גם המה היו לחרפה וזהו ירושלים ועמך לחרפה ואחר שאלתו ובקשתו על שוב אפו ית' מירושלים שת לבו למען בית ה' אלהינו לבקש טוב לו:

1 ואמר ועתה שמע אלהינו וכו' לומר הנה עד כה לא תליתי בזכות עצמי ולא בזכות ישראל רק תעשה למעו צדקותיך אך אמנה עתה אחרי שוב אפך מעירך ירושלים כאשר התחננתי ידעתי כי בגלל הדבר הזה לבני ישראל תעשה חסד ברצותך את ארצך ככתוב בהקדמה השלישית ולא תמנע מעשות דבר מה למענם והוא כי שני דברים צריך המעתיר אליו ית' וישמעהו. אחת ישמע ה' תפלתו ולא יגעל בה לבלתי שמוע. שנית תפלתו יקח ויקבלנה למלא חפצו:

2 ונבא אל הענין אמר הנה השאלה הראשונה אשר התחננתי תשוב אפך וחמתך מעירך ירושלים הלא מבלי בחינת התפללי עליה אתה תעשנו ככל צדקותיך כי לא חטא לך ולמה זה לא תשוב אפך ממנה ככל צדקותיך ובכן לא תליתי בזכותנו ומה גם כי עוד יד אפך וחמתך נטויה על ירושלים בעונותינו ואיך תעשה למעננו אך עתה אחרי שאלתי זאת אשר התחננתי שמע אלהינו וכו' לומר עתה בשוב אפך מירושלים ונהיה לחן ולחסד בעיניך תעשה למעננו במה שאתה אלהינו ותחפוץ בנו ותרצנו אחרי זאת וזהו אומרו אלהינו כלומר למעננו במה שאתה אלהינו ועדיין לא אערב אל לבי לבקש תעשה למעננו לקבל התפלה כי אם לשתחפוץ לשמוע לבד וזהו אומרו ועתה שמע אלהינו כלו' עתה אחרי בקשת שוב אפך מירושלים שתרצנו בצד מה למעננו שמע במה שאתה אלהינו אל תפלת עבדך ואל תחנוניו בזכות הרבים לא תבצר לפחות השמיעה ושאלתי ובקשתי אשר תשמע היא והאר פניך על מקדשך השמם לומר ידעתי ה' ידעתי כי לא זזה שכינה מכותל מערבי אך אמנה מפני חטאינו איננה במקדשך בהארת פנים כאשר בתחלה כי אם בעצב והסתר בעונותינו ובכן אשר אוחילה לפניך לא שתחדש מציאות הויתה שם כי אם היו תהיה בהארת פנים וזהו והאר פניך להאיר באור פנ מלכו של עולם ולא בהעדר הארתה כאשר היא היום ולא בשבילנו כי לא יחסתי עשותך בעד כללות עמך במה שאתה אלהינו כי אם לשמוע אל התפלה אך עשותך בקשתי זאת לא לנו ה' כי אם למען ה' הלא הוא על דבר כבוד השכינה עצמה כי אין זה כבודה לייחד מושבה בבית אשר הוא חרב וכביכול בעצבון ולכן יעשה למען שכינתו וזהו כי שם זה הנזכר באמרו למען ה' הוא שם האדנות המיוחד אל השכינה כנודע:

1 הטה אלהי וכו' הנה אחרי בקשו להעביר אף וחמה מהעיר ירושלים ואשר היטב ייטיב אל מקדשו הוסיף עוד לבקש תפלה ייטיב גם על ירושלים ועל ישראל ויכללם בכרך אחד להיות כי מיעטו זכיות ישראל לבקש ייטב להם בעבורם ואמר הטה אלהי אזנך ושמע כו' לומר הנה עד כה לא מלאני לבי לתלות בזכותי כי אם ראשונה על צדקתך ואחרי כן כללתי עצמי בכלל כל ישראל לומר כי בזכות הכלל תהיינה אזניך קשובות לקול תחנוני באמרו שמע אלהינו אל תפלת עבדך גם שקבלתה תליתי תעשה למען ה' אך עתה אחרי זאת בעלותי על לבבי כאילו כבר הארת פניך על מקדשך כי לא תשיב את פני כי בדבר הזה יגדל כח מציאת חן עמך בעיניך עתה לא אצטריך לכלול עצמי בכלל כל העם שבזכות הכלל תשמע תפלתי כי אם למעני לבד במה שאתה אלהי אני אבטח בך תטה אזנך ותשמע לי וזהו אומרו הטה אלהי אזנך ושמע אך אין זה כי אם לשתשמע תפלתי כי על זאת לבד אבטח בזכותי תעשה למעני אמנם קבלת התפלה ועשותך בקשתי זאת לא בגיני כי אם פקח עיניך וראה שוממותינו והעיר אשר נקרא שמך עליה כי גם היא שממה ושממה ואשר תרחם על העיר הוא על כי שמך נקרא עליה באמרו והעיר אשר נקרא וכו' ואשר תרחם על שוממותינו הוא יען כי לא על צדקותינו אנחנו מפילים וכו' כי על רחמיך הרבים ואומר אנחנו מפילים בלשון רבים והוא לבדו המתפלל ואין מבלעדיו עוזר לו בתפלה הוא יורה כי עתה לא על עצמו לבד ידבר אך הוא כי אין ספק שכל ישראל שבכל תפוצות הגולה בימים ההמה לא ימושו מהתפלל יום יום לפמו ית' ישיב שבותם ומה גם כי בימים ההמה היו אנשי כנסת הגדולה עזרא הסופר וחגי זכריה ומלאכי והמה אשר תקנו שמונה עשרה ברכות בתפלותינו אשר בכללם השיבה שופטינו וכו' תשכון בתוך ירושלים וכו' ועל כן בבוקשו דניאל אז מלפניו ית' על גאולתנו ועל פדיון נפשנו ושיראה שוממותינו שיתף כל תפלות עמו ישראל בתפלתו זאת ואמר שהוא והם לא על צדקותם מפילים תחנותיהם כי אם על רחמיו ית':

1 אדני שמעה וכו'. הנה אומרו שמעה והקשיבה יראה כפל ענין במלות שונות והוא אצלנו ב' קושיות שנית למה זה הבדילם זו מזו והכניס בין שתיהן ה' סלחה ועוד למה חזר לומר כי שמך נקרא על עירך אחר אשר נאמר בפסוק הקודם באומרו אשר נקרא שמך עליה וגם מה היה שאשר נקרא שמו ית' על עמו לא נאמר בפסוק הקודם כאשר על העיר בהיותו מבקש גם בו על ישראל ועל ירושלים וגם נשימה לב מה ענין קריאת שם זה על העיר ועל העם שאם הוא כי ישראל נקראו עם ה' והעיר נקראת עיר ה' הלא זה באומרו עירך ועמך יובן ולמה זה יאריך ויאמר כי שמך נקרא על עירך ועל עמך שיורה שמלבד היות העיר מכונה אליו ית' ותקרא עירו והעם עמו הוא קריאת השם. אך אמנה אחרי התפלה והתחנה ישמע ה' תחנוני בני ישראל אשר הם מפילים לפניו ית' על רחמיו הרבים ישיב שבותם עם שבות העיר אשר נקרא שמו ית' עליה היה מקום לומר הנה שבות העיר יאתה לה כי הלא שמו ית' נקרא עליה כ"ש בפסוק הקודם אמנם ישראל הלא רחוקים המה מאתו ית' כי עונותיהם אשר היו מבדילים עדיין לא הטהרו מחלאת טומאותיהם ואיך יתעשת האלהים להם להשיב שבותם על כן בא ויאמר ה' שמעה וכו' והוא כי הן ידענו כי גדר משמעות שמיעה אינה כגדר הקשבה והאזנה כי שמיעה תהיה מרחוק והקשבה והאזנה מקרוב כאמרם ז"ל כי למה שהיה משה רבינו עליו השלום קרוב אל השמים מאל הארץ אמר האזנה בשמים ושמיעה בארץ באומרו האזינו השמים ותשמע הארץ אמנם ישעיה היה קרוב אל הארץ מאל השמים על כן אמר שמעו שמים והאזיני ארץ ובזה נבא אל הענין באשר ידענו כי אשר לא טוב עשה בעיני אלהים הלא לרחוק אצלו ית' יתייחס כנודע כי עונותיו היו מבדילים ואמר האיש דניאל אנא ה' אם עונינו ענו בנו לבלתי שמוע אל אשר אנו מפילים תחנונינו לפניך ולא תעשה למעננו להשיב שבותינו אל נא תמנע מלשמוע בקולנו גם כי רחוקים אנחנו מאתך בעונותינו אך עשה זאת אפוא למען רחמיך הרבים והוא אומרו ה' שמעה כאשר כתבנו כי שמיעה תתייחס אל הריחוק וגם כי רחוקים אנו ממך בעונותינו שמעה שמיעה מתייחסת אל הרחוק ואיני אומר תהיה השמיעה מיד להשיב שבותנו כי הלא עונינו ינגדוהו אך קרבנו אליך ראשונה בהרים מכשול אשמותינו במה שתסלח לעונותינו ותרפא משובתנו וזהו ה' סלחה וזה ימשך מהשמיעה האמורה ואחר אשר תסלח לנו נהיה קרובים אליך ולא תתייחס שמעך את תפלתנו להשיב שבותנו אל שמיעה מרחוק כי אם אל הקשבה וזהו אומרו ה' הקשיבה כי תבחר ותקרב אותנו על ידי הסליחה וגם כי כאשר תסלח ותעביר אשמותינו גם כי לא נעתיר אליך תשיב שבותנו כי אותו יעדת על ידי ירמיה חוזך אשר אוחילה לפניך הוא על המהירות שלא תתמהמה וזהו ועשה אל תאחר וזה אשר תעשה בבקשתנו עשה למען כבוד שמך הנקרא עלינו וזהו למענך אלהי כי שמך נקרא וכו' כי אמר גם שעד כה לא יחסתי היות שמך נקרא על עמך כי אם על העיר כאומרו והעיר אשר נקרא שמך עליה והיה נראה כי לא תהיה זכות קריאת שמך כ"א עליה אך לא לנו כי חטאנו לך הנה עתה על ידי הסליחה אשר תסלח אותם כאמרי ה' סלחה הלא יהיו עמך כלם צדיקים ותתייחס קריאת שמך עליהם. והוא מה שאמרו רז"ל בבבא בתרא כי ירושלים וצדיקים נקראו בשמו של הקדוש ברוך הוא שנאמר ושם העיר מיום ה' שמה אל תקרי שמה אלא שמה וצדיקים שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וכו' וזהו אומרו למענך אלהי כי שמך נקרא על עירך ועל עמך כי כאשר תסלח להם ויהיו צדיקים המתייחסים לעמך כמה דאת אמר ועמך כלם צדיקים הלא ימצא כי שמך נקרא על יד נביאך על עירך ועל עמך ולא על עירך לבדה ויעל כן אין להתמהמה מהשיב שבותם וגם אל נא ה' תיטיב ברצונך את עירך ותאחר ברצון עמך או תשוב תרחם את כל אחד בפני עצמו רק תביאמו ותטעמו בהר נחלתך ובירושלים ינוחמו כאשר התחננתי על עירך ועל עמך כאחד כי למה שעל שניהם נקרא שמך אין ספק כי על צד שוה שבהם יהיה ואין להפריד בינהם:

2 ובזה יתכן שובו להזכיר שנית קריאת שם העיר וגם אומרו ה' זה שלש פעמים בשמעה וסלחה והקשיבה כי זיה יורה היותם שלש הדרגות בלתי שוות כאמור ואשר שב להזכיר כי שם ה' נקרא על ירושלים יען כי כשמן הטוב על הראש צדקו יחדו כי זווגם עולה יפה ולא יתפרדו כי כל פרי גודל השגת יד שלמות בני ישראל קטן וגדול שם הוא למען ימצו ויתענגו מזיו כבודה והיא גם היא תעלה במעלות הלוח תהלות עלת העלות בהתאםף ראשי עם יחד שבטי ישראל בעיר אלהינו הר קדשו כי המה בצדקתם שפע רצון יינקו מעין מבית ה' מן המלוא העליון על הארץ יריקו עד בלי די ואל שדי ישפות שלום על ישראל ועל ירושלים והוכן בחסד כסא ה' למלך על כל הארץ ולכבוד יהיה בתוכה פורס סוכת שלום עלינו ועל עמו ישראל ועל ירושלים ואז צדיקים יראו דשמחו כי ה' עליהם יראה בעיר ה' צבאות לצבי ולכבוד ואל אלהים ה' למענו למענו יתננו במשליכי חבל גורל בנחלת ה' ויאר פניו אתנו עינינו תראינה ירושלים נוה שאנן ומלך ביפיו תחזינה עינינו שוכן בציון ובית ה' נלך ונראה פני אלהים ועומדות יהיו רגלינו בשערי ירושלים הבנויה והר המוריה:

3 זה לשון הרב ר' חיים אלשיך ז"ל בנו של הרב מהר''מ אלשיך ז''ל בסוף פירושו לירמיה: כל העולם יודעים שאבא מרי זלה"ה המחבר השתדל בכל פירושיו שעשה, שלא לשום עצמו בדברי קבלה מפורסמת ובפרט בגלוי ביאת משיחנו, כאשר יראה מעכ"ת שעשה בסוף חבצלת השרון הוא פירוש דניאל, שהשמיט עצמו מליגע במראות דניאל והניחם כמו שהם בלי פירוש כלל, באמרו מה לי לפרש דבר שלבא לפומא לא גליא. ע"כ: